כשאנחנו מדברים על להקים סטארטאפ, אנחנו מדברים על המון עלויות: עלות המרה, עלות עובדים, עלות גיוס כסף ועלויות של הזדמנויות שונות. אבל אנחנו אף פעם לא מדברים על העלות הכי גדולה – העלות הרגשית והמנטלית של היזם. דמיינו שהיינו יכולים לתת ערך מספרי ל "הון הרגשי" שיש לנו בבנק. כמות הסיבולת שלנו, האופטימיות וכמות הבריאות המנטלית והפיזית שלנו. לפאונדרים לא נגמר רק ההון הכספי– אנחנו גומרים גם את ההון הרגשי שלנו. 

אנחנו מדברים הרבה על קצב שריפת מזומנים בעולם הסטארטאפ אבל לא על הקצב בו אנחנו מאבדים את ההון המנטלי שלנו, וזאת בעיה. זאת בעיה כי ההון שאנחנו שורפים במקרה הזה הוא הבריאות המנטלית שלנו והמערכות יחסים שלנו, שאת כולם אנחנו מקריבים למען הסטארטאפ שלנו. 

הנושא של עלות מנטלית צריך להיות חלק משיחה פתוחה יותר בעולם הסטארטאפ, כשיזמים צריכים לדבר לא רק על מה שהם עוברים, אלא גם על איך הם מנהלים את העלויות המנטליות האלה. יש כמה נושאים שכל פאונדר מתמודד איתם במהלך חיי הסטארטאפ מבחינה רגשית:
‍

העלות של להיות לבד

אם עבדתם בחברה פעם, יש שני דברים שכנראה לקחת כמובן מאליו – עמיתים בעבודה ובתעשייה. הגעתם לעבודה, הכרתם אנשים חדשים, הלכתם ל Happy hours וארוחות צהריים, התלוננתם על הבוס ובגדול הרגשתם נחמה בלחלוק את הבעיות והתלונות עם אחרים.

להיות פאונדר זה כמו להתחיל עבודה חדשה כשאתה הילד החדש בחדר האוכל ואף אחד לא מגיע לשבת איתכם בשולחן, זה יכול להיות מאוד בודד.

אין לכם באמת עמיתים – יש לכם עובדים. אתם לא באמת יכולה להתלונן על הבוס כי אתם הבוס, ולהתלונן על עצמך בגוף שלישי זה לא מראה יפה. כל זה בהנחה שהצלחתם כמובן להגיע למצב של העסקת עובדים. רוב הזמן זה רק אתם, או במקרה הכי טוב עם ה co-foudner  שלכם, והמון ימים ולילות ארוכים בלי באמת אפשרות לחלוק את כל מה שעובר עליכם.

כשאתם חוזרים הביתה, לרוב זה לא נהיה טוב יותר. החצי הטוב יותר שלכם כנראה לא יבין בדיוק מה אתם עוברים כפאונדרים. החברים והמשפחה שלכם לא באמת יודעים למה בחרתם בדרך הזאת מההתחלה, או שהם פשוט לא מבינים מה להקים סטארטאפ באמת דורש.

העלות הרגשית של להיות לבד, גובה מחיר מכל אחת מהמערכות יחסים שלכם. ההנחה היא שאתם לבד, אבל זה לא נכון לגמרי. אחת מהתרופות הכי טובות ל "פאונדר בודד" היא לדבר עם פאונדרים אחרים. רוב הלחץ והחרדה שמצטברת נגרמת מחוסר ההבנה שכולם עוברים את אותו דבר! האפשרות לשתף אחרים שמבינים את מה שעובר עליכם בדיוק, יכולה לעשות הבדל עצום.

העלות בלחכות. ולחכות. ולחכות.

כשמקימים סטארטאפ, יש המון התרגשות ומוטיבציה, כמו יריית האקדח בהתחלה של מרתון. אתם מלאים באדרנלין ולא יכולים לחכות לרוץ הכי מהר שאפשר. כל משימה קטנה שהושלמה מרגישה כמו התקדמות – "יש לנו דומיין!".

הניצחונות הראשונים באים במהירות וכל אחד מהם משמעותי. אבל אז הפירות הנמוכים, שקל לקטוף, נגמרים. ההבנה שהמסע לא מורכב מהמון ניצחונות כל הזמן מגיעה מהר. המסע הזה מורכב מהמון "לחכות לניצחונות", ואתם לא בטוחים יותר אם הם יגיעו. היה מדהים להשיג את הלקוח הראשון, אבל זה לקח קצת זמן עד שהשגנו את השני. ואיפה הלקוח השלישי בכלל?

שבועות הופכות לחודשים וחודשים הופכים לשנים בזמן שאתם מחכים לניצחון האחד הזה שיעשה את השינוי הגדול לסטארטאפ שלכם.

אף אחד לא אמר לכם כמה ארוך המסע הזה באמת. חשבתם שבסטארטאפ דברים זזים בקצב מהיר (הם כן), אבל אף אחד לא הזכיר שקצב מהיר לא בהכרח אומר גדילה מתמדת וניצחונות, זאת רק דרך מתוחכמת להגיד המון עבודה!

העלות של ההמתנה הזאת לרוב נובעת מהציפיות שלנו. אף פעם לא חשבתם לסיים לימודים אקדמאים בשנה אחת, כי אמרו לכם שזה ייקח 3 שנים לפחות. אבל עדיין בסטארטאפ אנחנו מאמינים שהמסע שלנו ישבור את שיא כל הזמנים לגדילה מהירה.

הדרך היחידה לצמצם את ההרגשה הזאת היא לאפס את הציפיות שלנו. זה לוקח 10 שנים לבנות חברה, לא עשרה חודשים. בזמן שההמתנה הזאת לא מהנה, הדרך היחידה לשמור על השפיות שלנו היא להבין שזה מרתון, לא ספרינט. זה משחק ארוך, לא מערכה קצרה.‍

‍
העלות של מחסור בכסף‍

הבעיה עם משחק ארוך היא שגם אם יש לנו את החוזק המנטלי להגיע לסוף, לא תמיד יש לנו את החוזק הכלכלי שיתמוך בזה.

זה הזמן בו שלב הירח דבש עם הסטארטאפ נגמר ואתם יושבים באמצע הלילה עם מצב חשבון הבנק שלכם פתוח על המחשב כשהוא מתחיל לרדת לכיוון האפס.

אתם כבר אחרי השלב של "אנחנו משקיעים בעתיד" וכבר בשלב של "אני לא יודע מאיפה אוכל לשלם את שכר הדירה בעוד חודשיים".

מה שמגדיל את העלות הרגשית של הבעיה הוא שזה תמיד נראה שרק אתם מתמודדים עם הבעיה הזאת. להפאונדרים האחרים והחברים שלכם הולך מצוין – רק תפתחו את הרשתות החברתיות! אמרתם לכולם שאתם הולכים להיות המייסדים המוצלחים של הסטארטאפ שלכם ובמקום זה אתם מחשבים לכמה ארוחות יספיק סיר הפסטה שלכם. (או דגני בוקר אם אתם המייסדים של Airbnb).

זה פשוט, אין דרך להתעשר תוך כדיי בניית סטארטאפ חדש וצריך להסתכל עליו כאמצעי למטרה סופית. המטרה היא שהמיזם ישלם את החשבונות שלנו יום אחד, אבל בנתיים זה דורש מאיתנו לעשות הכל בשביל להשאיר את האורות דולקים עד שיגיע היום הזה. אם זה אומר השלמת הכנסה בדרך אחרת או לחיות מתחת לרמת חיים שאנחנו רגילים. בכל מקרה, זה ההון הכספי האמיתי של כל התחלה של סטארטאפ.

העלות של מערכות יחסים

אם כל העלויות למעלה לא הצליחו לרוקן את המצבור המנטלי שלו, העלות שנוטה לרוקן את הבנק הרגשי שלו היא עלות מערכות היחסים שלנו.

לא נוצר עדיין יזם שאמר: " אני עובד 80 שעות בשבוע, שורף את החסכונות של המשפחה, ואלוהים, הנישואים שלי מעולם לא היו טובים יותר!". בין אם אתם נשואים או לא, סטארטאפ דורש המון אנרגיה, והוא שואב אותה מהמערכות יחסים שלנו.

בהתחלה כולם אומרים שהם יתמכו בכם, אבל זה בגלל שהם עדיין לא שילמו את "מס הסטארטאפ" של מערכות היחסים עדיין. הם ראו אותכם בחגים, נהנו איתכם בארוחות ערב ואירועים חברתיים והם אפילו העריכו את הבדיחות הטיפשיות שלכם בפייסבוק.

אבל עכשיו הם מקבלים רק את הצל שלכם. דמות שנראית כמוכם, אבל מתחילה להיות נטולה מאותו אופי שהכירו בגלל שהיא עוברת את רכבת ההרים המנטלית שהיא להיות מייסד של סטארטאפ.

אם יש לנו חשבון בנק מנטלי, יש גם חשבון בנק של מערכות יחסים, וברגע שמקימים סטארטאפ, נכנסים לחשבון הזה רק חיובים. כשהיה לכם יותר זמן ופחות חרדה הצלחתם ליצור כמה נקודות זכות שבנו את הקשר הזה, אבל עכשיו אתם סחוטים נפשית ופיזית, וקשה לבצע הפקדות.

יש שני גישות עיקריות שפאונדרים נוקטים בשביל למזער את התופעה הזאת. הראשונה היא להיות ישירים, מודעים ולהכיר בעובדה שתהיו פחות זמינים בעתיד הקרוב ותתבססו על "קרדיט" קיים כבר בבנק בשביל לעבור את התקופה הזאת. לעיתים קרובות, הדברים האלה עוברים בלי להיאמר, והקצר בתקשורת וההבנה הזאת היא מה שגורם לרוב החיכוכים.

הגישה השניה היא להבין שאין גירסא אפשרית של שימור אותם מערכות יחסים באותה אינטנסיביות. תצטרכו לבחור את הקרבות שלכם, לפעמים זה יהיה כרוך בצמצום מערכות יחסים או לכל הפחות, להכיר כמה אתם יכולים להרשות לעצמכם להשקיע בהם.

אנחנו צריכים להפסיק להתעלם מזה

כל העלויות האלה, הם מה שנדרש מפאונדר בשביל לגרום לסטארטאפ להתקדם קדימה. 

כשאתם יושבים עם חבר שנמצא בשנה השלישית לסטארטאפ שלו, אתם לא יושבים מול אדם שהשתמש בהון של קרן הון סיכון, אתם יושבים עם אדם ש"שרף" 3 שנים של הון מנטלי ורגשי. וזה הנושא, שאנחנו כאנשים באקו-סיסטם של עולם הסטארטאפ, צריכים להיות יותר פתוחים לגביו.

אנחנו צריכים להפסיק להתחזות לגיבורי על שיכולים לבנות סטארטאפים מוצלחים מאפס, בלי עלות משמעותית, בעיקר מבחינה מנטלית.

אנחנו צריכים להכיר בזה, שכשאנחנו רואים יזם מוצלח, זה לא היה ללא עלות. זה לא היה קל. ואם אתם חושבים שהם בזבזו הון כספי עצמי, תדעו שהם בזבזו פי 10 בהון מנטלי וריגשי.

אנחנו צריכים לקחת בחשבון שעובדים בסטארטאפ הם לא רק עובדים בחברה, אלא אנשים שהולכים הביתה לחיים שמושפעים מכך. זה לא רק לבקש מהצוות להשאר לעבוד עוד 40 שעות נוספות בשבוע, אלא לבקש מהם להקריב 40 שעות עם האנשים שהם אוהבים בבית.

אנחנו צריכים להציב ציפיות ריאליות לגביי כמה זמן לוקח לבנות סטארטאפ, וכמה עלות אישית זה באמת ייקח מאיתנו. השאלה היא לא "האם יש לי 3 חודשים של משכורת בחסכון?" אלא "איך אני מתכוון לשלם את החשבונות בשלוש שנים הקרובות?".

השיחה והשאלה בנושא הזה, לא מוגבלת רק לנושאים שנכתבו למעלה אבל אם נתחיל לדבר על חלק מהדברים האלה בצורה פתוחה יותר, זה יעשה פלאים להורדת השחיקה והעלות המנטלית והרגשית בלהקים מיזם.

התוכן תורגם והותאם לעברית מפלטפורמת startups.com